החצאית של גוגל מתרוממת

עבדולעזיז אל-שלאבי הוא אזרח כוויתי שומר חוק. הוא חוזר מהעבודה בערב, פותח את חשבון הג'ימייל שלו, מתקשר עם חברים ושותה בירה על המרפסת, כשלהבות בארות הנפט העצומות של המפרץ משמשות לו תפאורה. בשבוע שעבר עבדולעזיז הפך לסיכון בטחוני. לא- הוא לא חבר בשום ענף של אל-קאעידה או בקבוצה טרוריסטית פרו-איראנית חדשה. הוא פשוט ניסה לפתוח את חשבון הג'ימייל שלו.
"ברגע הראשון חשבתי שטעיתי בכתובת האתר" הוא מספר "ראיתי אצלי בחשבון הודעות של חשבונות אחרים ". בהתחלה זה היה מציצני. פרטים אישיים של בחורות מכווית, הודעות דאר שהן שולחות זו לזו – חלק מהפנטזיה של כל גבר ממוצע, גם במפרץ הפרסי. אבל לאט לאט זה הפך לסיפור שלקוח מסרטי מרגלים. עבדולעזיז גילה שהוא חשוף לתאי דאר של אנשי ביטחון של השגרירויות הזרות ולפרטים מרתקים במיוחד, כמו קודי גישה לחניונים ולבניינים. אופס – עברנו מהתחום הפיקנטי לתחום לוהט הרבה יותר והדרך לסוכנויות הידיעות התקצרה.

מסתבר שעבדוללעזיז היה עד לאחת מתסריטי הסיוט של כל חברת אינטרנט – פריצה באבטחת הנתונים האישיים של המשתמשים. חצאית האבטחה ההדוקה של גוגל התרוממה, וחשפה טפח קטן, ממציאות שרבים מעדיפים להדחיק – כמות הידע המבהילה שיש לספקי השירותים המקוונים עלינו. לא מדובר בבנק שבו אנחנו מפקידים ממילא את כל כספנו או בקופת החולים האחראית ממילא לבריאותנו או בממשלה שבין כה וכה אמורה להגן עלינו. מדובר בחברה עצמאית לחלוטין, האוגרת כמויות אדירות של מידע על החלקים היותר חסויים של חיינו: ההתכתבות שלנו עם האנשים הקרובים לנו ביותר, פרטים על הרגלינו, על החיים החברתיים והעסקיים שלנו, הסודות הכמוסים שלנו וכל פרט אחר שהתקשורת הפרטית שלנו מכילה. במילים אחרות – הם יודעים עלינו הכל.

אז מה? יגיד מי שיגיד, אנחנו מוגנים בחוזים שחתמנו בלחיצת כפתור מול גוגל שהם לא יעשו במידע הזה שימוש, שהם יגנו עליו כאילו הוא שלהם ושהם כאן רק כדי "לא לעשות רע" (סיסמת המותג גוגל, למי ששאל). אז זהו, שהמציאות קצת יותר מורכבת.

כל מי שחתם על חשבון ג'ימייל (ולמי שאין אחד כזה שיקום) בעצם מסכים לשורה של תנאים, ובינהם:
"לגוגל ניתנת הזכות לשמור, לעבד ולתחזק את הנתונים השמורים בחשבונות הדאר שלי"
"אם בחרתי למחוק את חשבון הדאר שלי בגוגל, המידע שבו יימחק כעבור 60 יום. עותקים של המידע עשויים להיות שמורים על שרתי החברה ולא להימחק יחד עם החשבון"

אתם חותמים על חוזה עם גוגל ובחוזה אתם מסכימים שהשרתים של גוגל יוכלו לפתוח את הדאר שלכם, לקרוא אותו, לסכם אותו, לעבד את המידע, להפיק ממנו מסקנות, לסגור את הדאר חזרה ולהעביר לכם אותו אבל לא לספר לכם על המסקנות שהם הפיקו ממנו או על השימוש שהם עושים בו וגם לא למחוק את המידע הזה אף פעם.

אבל זה לא הכל. גוגל מנהלים מולכם משהו שנקרא "חשבון גוגל". החשבון הזה אוגר את כל המידע שאתם שולחים או מקבלים וגם, וכאן ההפתעה, את כל החיפושים שאתם עושים בגוגל ואת כל הפגישות שאתם מזינים ללוח הפגישות של גוגל ואת כל המסמכים שאתם כותבים או שומרים בגוגל ואת כל התמונות שאתם מאחסנים בפיקאסה ואת כל הפוסטים בשירות בלוגר של גוגל ועוד ועוד ועוד…כל השירותים של גוגל מרושתים בינהם ומאגדים את החשבון שלכם למקום אחד. כל זה מעובד ונשמר בשרתי גוגל לנצח.

אתם יודעים כמה זה שווה למפרסמים של גוגל? תאמינו לגוגל שהם יודעים.

מה יקרה אם המידע הזה יגיע לבלש פרטי שמחפש פרטים עליכם? את התשובה אני משאיר לדמיון שלכם.

אז מה אפשר לעשות? להיחשף ולהתרגל. כי העולם החדש והמוזר הזה של זהות וירטואלית בנוי על חשיפה מקסימלית. אה כן! אם אתם ממש בעניין של מעשים חסויים כדאי שתתחילו לבנות זהות בדויה מקבילה לזאת האותנטית שלכם. אבל על כך בפעם אחרת…
לסיפור המקורי

Google Yourself up!

מיתוג אישי דיגיטלי מעולם לא היה חשוב יותר, כשעמודי הפייסבוק מתפוצצים מישראלים ומנהלי כח-אדם מריצים את שם המועמד בגוגל הרבה לפני שהוא מוזמן לראיון
אין לך עמוד בפייסבוק? אולי כדאי שתעכב את משלוח קורות החיים שלך לעולם הגדול. רוב הסיכויים שעמוד הפייסבוק שלך ועמוד התשובות בגוגל יקדימו אותך בהרבה .
זהות דיגיטלית ברשת הפכה להיות סוגיה מרכזית בתחום המיתוג האישי לבכירים. מנהלים מבינים שהזהות שלהם, כפי שהיא נבנית על רשת האינטרנט תופסת מקום חשוב יותר מכל פסקה בקורות החיים. מה באמת קורה כשמקישים את השם שלך בגוגל ולוחצים על כפתור ה"חפש" – האם כל התשובות הן אלה שאתה רוצה שתופענה או שידיעה חדשותית על עבריין נמלט בעל שם זהה לשלך השתרבבה ותפסה מקום של כבוד בעשרת התשובות הראשונות?
אז איך בונים "זהות דיגיטלית"? ראשית, מתחילים בהבנה, שבין אם זה מוצא חן בעיניך ובין אם לא – זהות כזאת כבר כנראה קיימת בכל מנועי החיפוש ברשת.
מי שעשה שטויות בצעירותו ופרסם חומרים לא מחמיאים ברשת כששמו מתנוסס עליהם (והיום כמעט כל אחד מתחת לגיל 20 נמצא בקטגוריה הזאת) – כנראה שיישא בתוצאות החיפוש שלו בעתיד.
מצד שני – יש הרבה מה לעשות כדי לשפר את מצב ה"מותג האישי הדיגיטלי" של כל אחד.
הזהות הדיגיטלית שלכם, כמו זאת האמיתית, בנויה משלש רמות שמשפיעות האחת על השניה: משפחה, חברים ועבודה. הסטארט אפ החדש של יוסי ורדי – AllofMe מנסה לעשות סדר בעולם הסבוך של תמונות, סרטים ומידע לסיפור חיים אחד, שניתן לעקוב אחריו בקלות.
העמוד שלכם בפייסבוק, אם להשתמש בדוגמא שכל ישראלי שני מבין, יכול להיות בסיס מצויין לשיווק חכם – של עצמכם. רוצים להגיע למשרה בכירה יותר בתחום שלכם? הפכו את עצמכם למקור של ידע. פרסמו פוסטים חדשים בבלוג האישי שלכם וכדאי לעשות זאת בכמה קהילות בו זמנית. קראתם מאמר או ידיעה במקור תוכן ברשת? אל תשכחו לשתף את העולם בלינק ובכמה מילים משל עצמכם על הערך של התוכן הזה עבורכם. המנוע של גוגל יאהב מאד את העמודים בהם אתם מופיעים אם הם יצביעו על בלוגים ועמודי תוכן של אתרים אחרים. נסו לייצר תעבורה של הודעות ותקשורת בנושא האהוב עליכם (שמירת הסביבה, פסקי דין תקדימיים או טכנולוגיה סלולרית חדשה). בחרו בקפידה את הקהילות בהן אתם רוצים להופיע, לפי מידת הרלוונטיות לתחום בו אתם רוצים שם ומוניטין וכתבו בקצב קבוע בכל אחת מהן – בבלוגים שלכם או תגובות בבלוגים של אחרים. כתבו בקביעות בפורומים שמעניינים אתכם. זה יגזול מכם כמה שעות בשבוע אבל זה עולם של תוכן גולשים ועכשיו תורכם להגיד לעולם מה אתם חושבים, וגם להרוויח מזה.
שמרו מכל משמר את המקומות ברשת עליהם יש לכם שליטה כמו הפיסקה המתארת אתכם בעמוד המתאים באתר החברה בו אתם עובדים וזכרו – כל מקום שבו שמכם מופיע ייכנס להיכל התהילה של האינדקס הדיגיטלי.
חשוב לשמור על זהות קבועה ב"חיים המקוונים" שלכם. כתובת דוא"ל יציבה ושם משתמש אחיד בכל הקהילות, יקלו על תוצאות החיפוש על השם שלכם.
רוצים להיזכר ספורטיבים וצעירים? אל תשכחו להופיע בכמה תחרויות ולדאוג ששמכם יוקלד נכון ברשימת התוצאות באתר מארגני התחרות. בזמן שאתם תבחרו חולצה לראיון העבודה מנהלת כח האדם תקיש את שמכם בגוגל ותראה אתכם בטייטס צמודים באמצע העליה לסטף.