You are currently browsing the tag archive for the 'רשתות חברתיות' tag.
חלק שני לפוסט קודם על עולמות וירטואליים לילדים: והפעם – איך משלבים בין מוצרי צריכה, משחקים בעולמות וירטואליים ומדיה חברתית – הכל בתוך סביבה מוגנת, מומלצת להורים מודאגים, שתורמת לחיזוק המותג. נשמע טוב מכדי להיות אמיתי be-bratz.comאבל זה הדיל באתר החדש של חברת הסברו
האתר החדש הוא תוספת למבול העולמות הוירטואליים לילדים, שכבר סוחפים עשרות מליוני משתמשים, בני 6-15 והופכים את הקטגוריה לאחת המוצלחות בהסטוריה של הרשת.
בזמן שיוזמות רשת אחרות בתחום המדיה החברתית מחפשות את מודל הרווח (ולא תמיד מוצאות), עלו לרשת בשנה האחרונה, מגה-אתרים של ענקי צעצועים כמו מאטל, שהשיקה את תר "ילדות הבארבי" שלה, המשלב בניית אוואטר (דמות וירטואלית) בצורת בארבי חיננית ונגן MP3 הנמכר בחנויות צעצועים. לא השילוב הכי מוצלח בין שיווק בעולם האמיתי והדיגיטאלי אבל כבר הצלחה של יותר מ-4 מליון משתמשים. לאחרונה נטשה מאטל את מכירת הנגנים והיא מתמקדת במכירת מנויים לילדות ב-5$ לחודש, הכולל תלבושות מיוחדות ואופציות מתקדמות (מטרופולין של 4 מליון בארביות…נשמע barbiegirls.com כמו סרט אימים מבעית במיוחד).
כדאי לשים לב לעיצוב הבארבי באתר החדש. לא עוד מותניים ברוחב מכשיר סלולארי וחזה ענק, המתאים למועדוני חשפנות במערב התיכון. הבארבי המקוונת מתאימה הרבה יותר למתחרה המשוחררת, בעלת הראש העצמאי והגדול – בראץ
אבל את השילוב מרחיק הלכת ביותר, בין העולם שלנו לעולם הוירטואלי יצרה הסברו באתר החדש שלה לבראץ. הרכישה מתחילה בחנות הצעצועים הקרובה לביתכם. שם תמצאו בובה בתוך ערכה המכילה עכבר ופד תואמים ותכשיט אישי תואם, המכיל דיסק יואסבי קטן המתוכנת להגיע ישירות לאתר ולשחרר מכבליה את הבראצית האישית של הילדה – מוכנה למשחק, להתאמה אישית (תכשיטים. תסרוקות, בגדים, עיצוב החדר ועוד) ולתקשורת עם בראציות אחרות – חברות בקהילה הצומחת והולכת. עלות הבובה 30$ ובאתר מחכות לילדות, כצפוי, עוד הרבה הזדמנויות רכישה של פריטים "בלעדיים".
אחת התכונות היפות באתר החדש היא בניית הקהילה. הילדות, או נכון יותר ה"בראציות", מתקשרות, מתארחות במסיבות, מגיבות על עיצוב הבגדים אחת של השניה ומקיימות חיי קהילה פעילים. בדו"ח השנתי האחרון של מכון המחקר ג'יפי מורגן, נתמך הטרנד של העולמות הוירטואליים לילדים בתיאוריה הגורסת שהורים מוכנים לשלם כדי שהילדים והילדות שלהם יבלו בסביבות מוגנות (וממותגות בכבדות) של "מישהו מוכר" (מותג שהם עצמם מכירים מהילדות), גם אם המשמעות היא הוצאה קבועה על בגדים ופריטים שאינם קיימים במציאות.
ימים יגידו אם היוזמה מרחיקת הלכת הזאת תחזיק מעמד. מתיחת החבל בין העולם הצרכני למימוש שלו בעולם הוירטואלי היא מהיצירתיות שנראו לאחרונה, כולל הביצוע המוקפד, כרגיל, של עיצוב הבובות והצעצועים הנלווים. רק קמפיין הטלויזיה שמלווה את ההשקה נורא ואיום ונראה כאילו יצא מסוכנות פרסום מדשדשת בשנות ה-90
היחס אל הרשת ובהתאמה אל השיווק ברשת נע בין שני קטבים: טכנופיליה וטכנופוביה. בקוטב האחד – הגיקים טרוטי העיניים שמכירים כל אתר, מנסים כל אפליקציה ובחיים האמיתיים מסתובבים עם צעצועים אלקטרוניים שמשאירים אותם מחוברים גם כשהם בשירותים או בארוחת צהרים. בקוטב השני אנשים מהעולם הגדול. אולי ניתן לומר, בני 35 פלוס. כאלה שחצו את מהפכת הרשת הראשונה והשניה אחרי שנות העשרים שלהם. אלה שלא גדלו עם הרשת אלא חודרים אליה בשלבים. בכל פעם הם מגלים יתרון אחר שגורם להם להשתמש ברשת. פעם זה קניות ופעם זה מידע ותוכן. בכל יום האנשים האלה מגלים עוד מקומות רלוונטיים עבורם ונשארים עוד כמה דקות מקוונים, ברשת, פנויים להאזין.
השיווק והפרסום ברשת נעשים כיום, ע"י טכנופילים עבור טכנופובים. זה מצב לא-מאוזן. המשוגעים לדבר, אנשים שהמשתמש הממוצע היה מתרחק מהם בעדינות במסיבת קוקטייל ומוצא לעצמו קבוצה אחרת להתרועע איתה – הם אלה שמפתחים את הכלים שאמורים לדבר אליו.
הרשתות החברתיות והמדיה החברתית משנות את כל זה. היום צומח דור של משווקים שמיישמים מה שאני קורא "שיווק מקשיב". תשכחו את כל מה שלמדתם באקדמיה. המשימה של המשווק היום היא לא "להעביר את המסר לקהל היעד", אלא "לשוחח עם קהל היעד" ובעיקר "להאזין". פעמים רבות בהאזנה למה שקורא ברשת מגלים קהלים רלוונטיים חדשים ואיך לשוחח איתם. זה קצת "מנמיך" את המעמד של השיווק הקלאסי. אבל זאת מהפכה שמתרחשת היום ותהפוך לתופעה ככל שחברות יפנימו את היתרון התחרותי שיש בהקשבה.
דרך ההקשבה נסגר הפער והטכנולוגיה הופכת לשולית, כדי לפנות מקום לדיאלוג.
רשימת החברים שלך, התמונות שלך (גם אם אתה לא מופיע בהן), רשימות המועדפים שלך, המשרה שלך, אפילו הקבצים שלך – כולם מגדירים אותך. הם חלק ממך. אתה חושף קצת מעצמך וזה מרגיש נעים. זה הסוד בזרם האנושי שמחבר מליוני אנשים במדיה החברתית. גם סבתא שלי הראתה את התמונות של הילדים לשכנות, ותיחזקה רשת חברתית דינאמית ועניפה. new games – old rules
מי ששלף תמונה של הילד, ילדה, אשה, אופנוע – מכיר את התחושה. אתה חושף חלק קטן ממך ומקבל חזרה תחושה של שותפות. יש ברגע הזה איכות אנושית בסיסית כי עוד אנשים סביבך נחשפים, בתנאים שמתאימים לך, לחלקים מהזהות שלך. כך צומחות חברות – כהחברים בהן מוכנים לתת קצת מעצמם לאחרים. ההתנגדות שיש לאנשים סביבי להכיר בעובדה שהזהות שלנו עוברת בחלקה למרחב הדיגיטלי (Blog-sphere, Web-Sphere, Social Media) נובעת מהחשש למסור חלקים מהזהות שלך בתנאים לא נוחים (לדבר על עצמך בבלוג? לפרסם תמונות שלך בעמוד בפייסבוק?). כי עבור רבים סביבי, המרחב הדיגיטלי הוא מקום לא נוח. לא מוכר. כבדהו וחשדהו.
עבור רבים הכלים הללו, רובם באינטרנט הם הרחבה טבעית של כלי הביטוי האישי. לשלוח טוקבק, תגובה לפוסט, לפרסם תמונות וקבצי וידאו ברשת, גם אם הם אישיים – הכל טבעי ונוח. כי הארץ הדיגיטלית מוכרת וידועה ליותר ויותר אנשים. החשש אינו קיים. עבור מאות מליוני אנשים הביטוי של עצמם ושל הנכסים שמגדירים אותם ברשת, הוא כלי חזק לתקשורת ושייכות.
האינטרנט, אחרי קצת יותר מחמש-עשרה שנה, הופך להיות מובן מאליו.
Shared with Flock – The Social Web Browser
http://flock.com
האתר החדש של נאס"א, סוכנות החלל האמריקאית, מיישר קו עם הנהירה של מותגים אחרי הטרנד החברתי ברשת. בשנים האחרונות, ירד קרנה של הסוכנות בקרב צעירים והתנועה לאתר של בני 13-25 צנחה לשפל קשה. אמנם החלל לא הפסיק להיות מקור לחלומות וסקרנות אבל הגולשים, מסתבר, רוצים להיות במיספייס ופייסבוק.
מעבר לעיצוב נקי ועדכני, באתר החדש ניתן למצוא סרטים ועדכונים על החלל והסוכנות לא רק לפי קטגוריות אלא גם לפי פופולריות של סרטונים (ידעתם שחור שחור יותר פופולרי מתחנת החלל הבינלאומית?). בנוסף הוספיפו בנאס"א אפליקציה לבניית עמודים אישיים שנקראת My Nasa.
במקום לפרוץ החוצה, לבנות אפליציות תוכן באתרים חברתיים קיימים ושיתופי פעולה עם מרכזי השפעה על קהל צעיר ברשת, בנאס"א בטוחים ביכולת שלהם להקים קהילה עצמאית של משתמשים. אבל הדרך לקהלים חדשים כבר לא תלויה בבניית עמודים מותאמים אישית. לנאס"א באים בגלל תוכן שאין לאף גורם אחר והיום ייצור תוכן מקורי הוא שם המשחק. ההצלחה תלויה ביכולת לתת ערך מוסף לקהל שלך במקומות בהם הוא נמצא. במקום זה נאס"א נשארת עם הקלפים קרוב לחזה ורוצה להקים קהילה מאפס, בתקווה שהקהל יחזור בגלל כמה טריקים של דירוג גולשים ודפים אישיים. נראה לי שהניסוי הזה מסוכן.
אם משווים את עולם השיווק ברשת לכיתה (גם כדי לשמור על הרלוונטיות למגזר המקופח שחזר משביתה וגם בגלל העונג להשוות משווקים למורים) – אפשר לומר שהמורים באים לכיתה לא מוכנים, עם חומר לימוד ישן והתלמידים ממש לא מעוניינים לשמוע את מה שיש להם להגיד, ובמקום לשבת בכיתה הם מסתובבים בכל מקום ומדברים בינם לבין עצמם, על נושאים שמעניינים אותם באמת – בעיקר על החיים שלהם.
אין חדש ברצון העז של אנשים לא לעשות כלום אלא לראות מה אחרים עושים, איפה הם היו ואיך הם נראו. אנשים עשו את זה כל הזמן. כך היתה גם השכנה שלנו שהשעינה את הגוף הגדול שלה על המעקה של קומה שלישית והציצה לשכנות האחרות למטבח או למיטה ופקחה עין עלינו הילדים כששיחקנו למטה בחצר ועינה הפקוחה ראתה הכל – אם היה לה עמוד בפייסבוק אז, היא היתה מבלה בו את רוב זמנה.
ההבדל היחיד הוא המוטיבציה הלא-שבעה של פרסומאים ואנשי שיווק להשתלט על החלקה הזאת ולדחוף את המסר השיווקי שלהם למעגלים סגורים של אנשים שמדברים בינם לבין עצמם.
אחת התעלומות הגדולות היום, היא איך לשווק אל המחוזות החברתיים החדשים האלה. הרי לא נעלה על דעתינו לפרוץ לסלון של משפחת כהן בליל שישי ולצעוק שמות של מוצרים ומבצעים חדשים ולצפות שזה יצליח ליצור ערך אמיתי למותג שאנחנו מייצגים.
הדרך לשווק לאתרים החברתיים של הרשת עדיין לא פתורה ומי שמתעלם מכך ורק מנצל את שטחי הפרסום שהאתרים הללו מציעים, גם אם השטחים האלה מייצגים טריטוריה פופולרית, עוצם עיניים מאמת פשוטה אחת: לא רוצים אותנו שם!
