נייקי מורידה את הכפפות בסרט ויראלי חדש. אה כן! גם את המכנסיים והחולצה ואת כל השאר

חברת נייקי משיקה נעלי ריצה חדשות עם סרט ויראלי שלוקח את המושג "תחושה טבעית" כמה צעדים מהירים קדימה

קבוצת רצים, רק נעלי נייקי לגופם, עוברים מחנה אימונים והבדיחות נוסח סדרות הסיטקום – נשפכות כמו מים. שימו לב במיוחד לארוע הנקניקיה

אז מה יש כאן – טיפול הומוריסטי, שכולל גם הומור עצמי, של נייקי בתפיסת המותג שלהם. אחרי הכל – זה ממש לא צפוי שנייקי תשים ללעג את הערכים של הנעליים שהיא עצמה מייצרת ועוד בסרט שהוא חלק מההשקה הרשמית של נעלי הריצה דור 5 שלהם. אבל זה כמעט הכרחי בעידן שבו סרטי יוטיוב מעלים את רף הגירוי של הקהל שלך למקומות בלתי אפשריים כמעט. מצוקה בשולחן הקופירייטר הוציאה את הטריק המשומש – "בלי בגדים זה עובד הרבה יותר טוב" וכמה כתמים מטושטשים על גופות השחקנים משמשים עלה תאנה לסרטון קטן ומשובח.

יש כאן אבולוציה מעניינת – כתבתי כאן על אדידס שעשו את אותו הדבר עם הסאטיריקן גרג ג'והנסון בסרט שבו הוא נראה חוצה את אמריקה כשרק הזוג החדש בצבעי הדגל על רגליו. אבל ההבדל הוא שאדידס הסתתרו מאחורי הקומיקאי ונתנו לו לגעת בקהל. נייקי עושים את זה בחוץ, ממש הכל בחוץ.

כדאי לשים לב ללינק שמוביל בתוך הסרט למידע נוסף על סדרת free של נייקי – מעניין לבדוק אם יש צופים שפונים ללינק באמצע הסרט במקום לראות עוד כמה חלקי גוף חשופים

אבל יותר מהכל הסרט הזה מוכיח פעם נוספת שעם כמה ציצים וישבנים – התוכן תמיד מנצח

זה מריח כמו…אוטובוס בצהריים

יש מותגים שלא נס ריחם. עצי-ריח כמותג של מטהרי אויר לרכב, כבר קיימים מאז 1952. זהו אחד מהמותגים שהוטמעו כל כך בקטיגוריה שהם יצרו – עד שהם הפכו לבלתי נראים. שלא כמו "פלאפון" אצלנו או פריז'ידר לעולם המקררים, עצי הריח שימרו את  החיבה של הצרכנים שלהם , יחד עם הפיכתם לאייקון תרבותי – אחרי הכל – כמה מותגים זוכים להפוך להשראה לתחפושת ילדים

הנוכחות של עצי הריח בסרטי קולנוע היא כמעט קבועה. אין סצינה בסרט שבו תיאלצו להיזכר בכלי הרכב, הלי שהוא יסומן בעץ ריח. לפעמים, העלילה כולה נשענת על פתרון המוצג לקראת הסוף, כשזיהוי הרכב נעשה בשל עץ הריח התלוי בו. לקראת סוף הסרט "אושן 11" לדוגמא, ואני מאד מקוה שכולם ראו את הסרט ואני לא הורס את התענוג לאף אחד, הצופה מגלה שחבורת אושן פרצה לכספת הקאזינו מחופשת לצוות הימ"מ שהגיע, לכאורה, כדי לטפל בשוד. איך מתגלה התרמית? על המראה הקדמית ברכב הימ"מ תלוי עץ ריח ירוק. אותו עץ ריח שהופיע בסצינה מוקדמת בסרט שבה התאמנו השודדים על ביצוע השוד

הרשימה המלאה של הופעות עצי הריח בסרטי קולנוע ותוכניות טלויזיה, היא חלק מאתר האינטרנט המאד מהנה של החברה. מה שנראה כמו מותג שלא יכול כבר לחדש, מקבל היום טיםול לעומק ברשת, עם משחקי פלאש, אייקונים לתוכנות מסרים מידיים . את אחד הערוצים המפתיעים ביותר מצאתי בקשר שיצרה החברה עם אחד הבלוגים המובילים בנושאי רכב

החברה הגיבה לסרט שהועלה ע"י הבלוגר לאתר בתחרות "הריח המוזר" שתזכה את הזוכה בפרסים. בינתיים נאספו רעיונות של עצי-ריח בניחוח "אוטובוס במנהטן", "נפל"ם על הבוקר" ועוד

אז ככה נשארים אקטואליים – עם סקס אפיל כמעט ברור מאליו, אייקון תרבותי אבל הרבה מאמץ להשאר בתמונה ולחדש. מעל לכל – עוד דוגמא לשיווק "מקשיב" המגיב לקהל היעד ויוצר עימו דיאלוג מקסים ורלוונטי

קהילות וירטואליות לילדים – חלק 2

חלק שני לפוסט קודם על עולמות וירטואליים לילדים: והפעם – איך משלבים בין מוצרי צריכה, משחקים בעולמות וירטואליים ומדיה חברתית – הכל בתוך סביבה מוגנת, מומלצת להורים מודאגים, שתורמת לחיזוק המותג. נשמע טוב מכדי להיות אמיתי be-bratz.comאבל זה הדיל באתר החדש של חברת הסברו
האתר החדש הוא תוספת למבול העולמות הוירטואליים לילדים, שכבר סוחפים עשרות מליוני משתמשים, בני 6-15 והופכים את הקטגוריה לאחת המוצלחות בהסטוריה של הרשת.

בזמן שיוזמות רשת אחרות בתחום המדיה החברתית מחפשות את מודל הרווח (ולא תמיד מוצאות), עלו לרשת בשנה האחרונה, מגה-אתרים של ענקי צעצועים כמו מאטל, שהשיקה את תר "ילדות הבארבי" שלה, המשלב בניית אוואטר (דמות וירטואלית) בצורת בארבי חיננית ונגן MP3 הנמכר בחנויות צעצועים. לא השילוב הכי מוצלח בין שיווק בעולם האמיתי והדיגיטאלי אבל כבר הצלחה של יותר מ-4 מליון משתמשים. לאחרונה נטשה מאטל את מכירת הנגנים והיא מתמקדת במכירת מנויים לילדות ב-5$ לחודש, הכולל תלבושות מיוחדות ואופציות מתקדמות (מטרופולין של 4 מליון בארביות…נשמע barbiegirls.com כמו סרט אימים מבעית במיוחד).

כדאי לשים לב לעיצוב הבארבי באתר החדש. לא עוד מותניים ברוחב מכשיר סלולארי וחזה ענק, המתאים למועדוני חשפנות במערב התיכון. הבארבי המקוונת מתאימה הרבה יותר למתחרה המשוחררת, בעלת הראש העצמאי והגדול – בראץ

אבל את השילוב מרחיק הלכת ביותר, בין העולם שלנו לעולם הוירטואלי יצרה הסברו באתר החדש שלה לבראץ. הרכישה מתחילה בחנות הצעצועים הקרובה לביתכם. שם תמצאו בובה בתוך ערכה המכילה עכבר ופד תואמים ותכשיט אישי תואם, המכיל דיסק יואסבי קטן המתוכנת להגיע ישירות לאתר ולשחרר מכבליה את הבראצית האישית של הילדה – מוכנה למשחק, להתאמה אישית (תכשיטים. תסרוקות, בגדים, עיצוב החדר ועוד) ולתקשורת עם בראציות אחרות – חברות בקהילה הצומחת והולכת. עלות הבובה 30$ ובאתר מחכות לילדות, כצפוי, עוד הרבה הזדמנויות רכישה של פריטים "בלעדיים".
אחת התכונות היפות באתר החדש היא בניית הקהילה. הילדות, או נכון יותר ה"בראציות", מתקשרות, מתארחות במסיבות, מגיבות על עיצוב הבגדים אחת של השניה ומקיימות חיי קהילה פעילים. בדו"ח השנתי האחרון של מכון המחקר ג'יפי מורגן, נתמך הטרנד של העולמות הוירטואליים לילדים בתיאוריה הגורסת שהורים מוכנים לשלם כדי שהילדים והילדות שלהם יבלו בסביבות מוגנות (וממותגות בכבדות) של "מישהו מוכר" (מותג שהם עצמם מכירים מהילדות), גם אם המשמעות היא הוצאה קבועה על בגדים ופריטים שאינם קיימים במציאות.
ימים יגידו אם היוזמה מרחיקת הלכת הזאת תחזיק מעמד. מתיחת החבל בין העולם הצרכני למימוש שלו בעולם הוירטואלי היא מהיצירתיות שנראו לאחרונה, כולל הביצוע המוקפד, כרגיל, של עיצוב הבובות והצעצועים הנלווים. רק קמפיין הטלויזיה שמלווה את ההשקה נורא ואיום ונראה כאילו יצא מסוכנות פרסום מדשדשת בשנות ה-90

החצאית של גוגל מתרוממת

עבדולעזיז אל-שלאבי הוא אזרח כוויתי שומר חוק. הוא חוזר מהעבודה בערב, פותח את חשבון הג'ימייל שלו, מתקשר עם חברים ושותה בירה על המרפסת, כשלהבות בארות הנפט העצומות של המפרץ משמשות לו תפאורה. בשבוע שעבר עבדולעזיז הפך לסיכון בטחוני. לא- הוא לא חבר בשום ענף של אל-קאעידה או בקבוצה טרוריסטית פרו-איראנית חדשה. הוא פשוט ניסה לפתוח את חשבון הג'ימייל שלו.
"ברגע הראשון חשבתי שטעיתי בכתובת האתר" הוא מספר "ראיתי אצלי בחשבון הודעות של חשבונות אחרים ". בהתחלה זה היה מציצני. פרטים אישיים של בחורות מכווית, הודעות דאר שהן שולחות זו לזו – חלק מהפנטזיה של כל גבר ממוצע, גם במפרץ הפרסי. אבל לאט לאט זה הפך לסיפור שלקוח מסרטי מרגלים. עבדולעזיז גילה שהוא חשוף לתאי דאר של אנשי ביטחון של השגרירויות הזרות ולפרטים מרתקים במיוחד, כמו קודי גישה לחניונים ולבניינים. אופס – עברנו מהתחום הפיקנטי לתחום לוהט הרבה יותר והדרך לסוכנויות הידיעות התקצרה.

מסתבר שעבדוללעזיז היה עד לאחת מתסריטי הסיוט של כל חברת אינטרנט – פריצה באבטחת הנתונים האישיים של המשתמשים. חצאית האבטחה ההדוקה של גוגל התרוממה, וחשפה טפח קטן, ממציאות שרבים מעדיפים להדחיק – כמות הידע המבהילה שיש לספקי השירותים המקוונים עלינו. לא מדובר בבנק שבו אנחנו מפקידים ממילא את כל כספנו או בקופת החולים האחראית ממילא לבריאותנו או בממשלה שבין כה וכה אמורה להגן עלינו. מדובר בחברה עצמאית לחלוטין, האוגרת כמויות אדירות של מידע על החלקים היותר חסויים של חיינו: ההתכתבות שלנו עם האנשים הקרובים לנו ביותר, פרטים על הרגלינו, על החיים החברתיים והעסקיים שלנו, הסודות הכמוסים שלנו וכל פרט אחר שהתקשורת הפרטית שלנו מכילה. במילים אחרות – הם יודעים עלינו הכל.

אז מה? יגיד מי שיגיד, אנחנו מוגנים בחוזים שחתמנו בלחיצת כפתור מול גוגל שהם לא יעשו במידע הזה שימוש, שהם יגנו עליו כאילו הוא שלהם ושהם כאן רק כדי "לא לעשות רע" (סיסמת המותג גוגל, למי ששאל). אז זהו, שהמציאות קצת יותר מורכבת.

כל מי שחתם על חשבון ג'ימייל (ולמי שאין אחד כזה שיקום) בעצם מסכים לשורה של תנאים, ובינהם:
"לגוגל ניתנת הזכות לשמור, לעבד ולתחזק את הנתונים השמורים בחשבונות הדאר שלי"
"אם בחרתי למחוק את חשבון הדאר שלי בגוגל, המידע שבו יימחק כעבור 60 יום. עותקים של המידע עשויים להיות שמורים על שרתי החברה ולא להימחק יחד עם החשבון"

אתם חותמים על חוזה עם גוגל ובחוזה אתם מסכימים שהשרתים של גוגל יוכלו לפתוח את הדאר שלכם, לקרוא אותו, לסכם אותו, לעבד את המידע, להפיק ממנו מסקנות, לסגור את הדאר חזרה ולהעביר לכם אותו אבל לא לספר לכם על המסקנות שהם הפיקו ממנו או על השימוש שהם עושים בו וגם לא למחוק את המידע הזה אף פעם.

אבל זה לא הכל. גוגל מנהלים מולכם משהו שנקרא "חשבון גוגל". החשבון הזה אוגר את כל המידע שאתם שולחים או מקבלים וגם, וכאן ההפתעה, את כל החיפושים שאתם עושים בגוגל ואת כל הפגישות שאתם מזינים ללוח הפגישות של גוגל ואת כל המסמכים שאתם כותבים או שומרים בגוגל ואת כל התמונות שאתם מאחסנים בפיקאסה ואת כל הפוסטים בשירות בלוגר של גוגל ועוד ועוד ועוד…כל השירותים של גוגל מרושתים בינהם ומאגדים את החשבון שלכם למקום אחד. כל זה מעובד ונשמר בשרתי גוגל לנצח.

אתם יודעים כמה זה שווה למפרסמים של גוגל? תאמינו לגוגל שהם יודעים.

מה יקרה אם המידע הזה יגיע לבלש פרטי שמחפש פרטים עליכם? את התשובה אני משאיר לדמיון שלכם.

אז מה אפשר לעשות? להיחשף ולהתרגל. כי העולם החדש והמוזר הזה של זהות וירטואלית בנוי על חשיפה מקסימלית. אה כן! אם אתם ממש בעניין של מעשים חסויים כדאי שתתחילו לבנות זהות בדויה מקבילה לזאת האותנטית שלכם. אבל על כך בפעם אחרת…
לסיפור המקורי