You are currently browsing the tag archive for the 'מיתוג באינטרנט' tag.
חברת נייקי משיקה נעלי ריצה חדשות עם סרט ויראלי שלוקח את המושג "תחושה טבעית" כמה צעדים מהירים קדימה
קבוצת רצים, רק נעלי נייקי לגופם, עוברים מחנה אימונים והבדיחות נוסח סדרות הסיטקום – נשפכות כמו מים. שימו לב במיוחד לארוע הנקניקיה
אז מה יש כאן – טיפול הומוריסטי, שכולל גם הומור עצמי, של נייקי בתפיסת המותג שלהם. אחרי הכל – זה ממש לא צפוי שנייקי תשים ללעג את הערכים של הנעליים שהיא עצמה מייצרת ועוד בסרט שהוא חלק מההשקה הרשמית של נעלי הריצה דור 5 שלהם. אבל זה כמעט הכרחי בעידן שבו סרטי יוטיוב מעלים את רף הגירוי של הקהל שלך למקומות בלתי אפשריים כמעט. מצוקה בשולחן הקופירייטר הוציאה את הטריק המשומש – "בלי בגדים זה עובד הרבה יותר טוב" וכמה כתמים מטושטשים על גופות השחקנים משמשים עלה תאנה לסרטון קטן ומשובח.
יש כאן אבולוציה מעניינת – כתבתי כאן על אדידס שעשו את אותו הדבר עם הסאטיריקן גרג ג'והנסון בסרט שבו הוא נראה חוצה את אמריקה כשרק הזוג החדש בצבעי הדגל על רגליו. אבל ההבדל הוא שאדידס הסתתרו מאחורי הקומיקאי ונתנו לו לגעת בקהל. נייקי עושים את זה בחוץ, ממש הכל בחוץ.
כדאי לשים לב ללינק שמוביל בתוך הסרט למידע נוסף על סדרת free של נייקי – מעניין לבדוק אם יש צופים שפונים ללינק באמצע הסרט במקום לראות עוד כמה חלקי גוף חשופים
אבל יותר מהכל הסרט הזה מוכיח פעם נוספת שעם כמה ציצים וישבנים – התוכן תמיד מנצח
מכרזי תחרות לעיצוב לוגו - 50$ והצעות על הסכין
מכרזי תחרות לעיצוב לוגו - 50$ והצעות על הסכין
כל דבר בין 50 דולר ל-400 אלף פאונד בא בחשבון.
עולם העיצוב והמיתוג רותח כשאתרים חדשים מציעים תחרויות עיצוב בשלוש שעות תמורת 50 דולר ובאותו זמן גורף וולף אולינס, אחד ממעצבי המותג הגדולים בעולם, יותר ממליון דולר (שמעתם נכון) על הלוגו הנורא של אולימפיאדת לונדון.
במאמר שפורסם בעיתון פורבס, קורא כריסטופר שטיינר למיזם העיצוב החדש בשיקאגו "הדרך לדמוקרטיה חדשה במקצוע של הסנובים". הוא מתייחס לאתר החדש Crowdspring שמציע למעצבים מכל העולם לקחת חלק בתחרויות עיצוב ולזכות (כן לזכות, לא לגבות, כי הרי מדובר בתחרות) בסכומים שבין 250 ל-1000 דולר.
השיטה פשוטה. לקוח נרשם לאתר, בונה בעזרת שאלון את הפרופיל למותג החדש וקובע את סכום הפרס שבו יזכה המעצב שייבחר. מעצבים מכל העולם מעלים את הרעיונות שלהם לאתר במשך התחרות, הלקוח מדרג אותם, בוחר את הזוכה וזהו – מותג חדש נוצר בסכום שהוא אחוז מזערי מעלות של פרויקט עיצוב. 2500 פרוייקטים פתוחים באתר בכל רגע, אלפי מעצבים מכל העולם מנסים את כוחם. כוחו של שוק.
גאי קוואסאקי, שקהל קוראיו הקבועים ברשת מגיע למאות אלפים, עיצב חולצה למכירה באתר שלו דרך אתר התחרות ויצר עומס קשה של קונים. "זאת ההזדמנות להעסיק בו-זמנית עשרות מעצבים מעולים, מה שהיה בלתי אפשרי עבורי בכל מצב אחר" אומרת יועצת שיווק שהרימה תחרות ללוגו של העסק שלה וזכתה ב-112 הצעות תוך חמישה ימים.
את מייסד האתר LogoTournament – שם שנשמע כמו כותר חדש של משחק תפקידים ברשת, הכרתי דרך שיחות במייל. האתר מנומס ומינימליסטי. הוא לא מתיימר להיות קהילה, כמו המתחרה משיקגו אלא מקפיד להציג את כל הדוגמאות בצורה ברורה ומדרג את המעצבים, רבים מהם מהמזרח הרחוק, לפי כמות הזכיות אותם הם מחזיקים. רמת העיצוב, יש לומר, בינונית בדרך כלל. תגי המחיר נעים מ-250$ ומעלה
אם תחפשו ברשת אחרי תחרויות עיצוב לוגו, תגלו שאתם יכולים להזמין מאות מעצבים לבנות לכם לוגו במחירים שיורדים עד 50$ לחתיכה. יש אפילו כאלה שמחוייבים לשש אופציות לכל מותג.
אבל שוק העיצוב העולמי, או יותר נכון, בכירי הענף, איך לומר, לא מתים על "עיצוב קהילתי" או "תחרויות עיצוב" הענין הפך למלחמה אמיתית. מעצבים וותיקים תוקפים מעל כל בלוג את התופעה (כמו בפוסט המעולה "איך לא לעצב לוגו")וארגון no!SPEC הוקם על ידי מעצב וותיק ובלוגר וצובר הרבה כח בניסיון לאגד מעצבים מקצועיים כנגד אתרי התחרויות. המעצבים טוענים לזילות המקצוע. על עבודת עיצוב צריך לשלם ואתרי התחרויות, שגורמים למעצבים לעבוד מאות שעות ללא תמורה פשוט מפרקים את השוק.
לפי הערכות אתרי התחרויות, 5 מליון עסקים חדשים עולים לרשת מדי שנה. מישהו צריך לעצב להם לוגו ולא לכולם יש תקציב של מינימום 5000$ כדי ליצור זהות לחברה. סוכנויות העיצוב הגדולות, אומרים בעלי אתרי התחרויות, לא אוהבים שאיזה מעצב עני מהודו קונה מחשב ותוכנה ב-500$ ומתחיל להתחרות עם הסוכנויות הגדולות בעולם.
אז זאת מהפכה חדשה שהרשת הביאה או שבר גדול במקצוע העיצוב? האם התופעה היא סימן להתפרקות מודל העבודה הקלאסי או תופעה חולפת ואיכות צריך לקנות בכסף?
אם תשאלו את מארגני אולימפיאדת לונדון צריך לשלם הרבה כסף. את היצירה המפוקפקת שנקראת מותג אולימפיאדת 2012 יצר וולף אולינס, מאושיות המיתוג בעולם, תמורת סכום פנטסטי של 400 אלף פאונד, כסף שקונה נדל"ן מכובד מאד בהרבה מקומות בעולם (או, אם תרצו, 1100 תחרויות לוגו) בתמורה יצר הסטודיו של אולינס חיבור מפלצתי בין גראפיקה משנות ה80 ועטיפות תקליטי הלהקה וואם.
הלוגו החדש הוא הבדיחה התורנית בהרבה אתרי עיצוב.
בתזמון מושלם למלחמה על מעמד המעצב בעולם של קהילות ושירותי חינם, יש כאלה ששוברים את משוואת איכות=כסף
לוגו אולימפיאדת לונדון - חיבור בין ערימת אבנים ועיצוב משנות ה-80 שעדיף לשכוח
הקומיקאי גרג ג'והנסון החליט לעשות מעשה הקיץ
במקום לטחון הופעות במועדונים אפלוליים בחוף המערבי, הוא רצה קצת תודעה
אז הוא החליט לרוץ מחוף לחוף, ערום
זה לא שהייתם שומעים על זה או רואים את זה לולא התחיל הסרט הקצר שמתאר את הריצה בקשירץ שרוכים הירואית של זוג "פטריוט" – נעלי האדום, כחול, לבן של אדידס
עכשיו גרג ג'והנסון הוא חלק ממסע ויראלי שמותג הספורט נותן לו, איך לומר, רוח גבית.
התוצאה – 9 מליון צופים בשבוע
מי אמר גרילה, ויראלי ומות הספוט-30-שניות??
חלק שני לפוסט קודם על עולמות וירטואליים לילדים: והפעם – איך משלבים בין מוצרי צריכה, משחקים בעולמות וירטואליים ומדיה חברתית – הכל בתוך סביבה מוגנת, מומלצת להורים מודאגים, שתורמת לחיזוק המותג. נשמע טוב מכדי להיות אמיתי be-bratz.comאבל זה הדיל באתר החדש של חברת הסברו
האתר החדש הוא תוספת למבול העולמות הוירטואליים לילדים, שכבר סוחפים עשרות מליוני משתמשים, בני 6-15 והופכים את הקטגוריה לאחת המוצלחות בהסטוריה של הרשת.
בזמן שיוזמות רשת אחרות בתחום המדיה החברתית מחפשות את מודל הרווח (ולא תמיד מוצאות), עלו לרשת בשנה האחרונה, מגה-אתרים של ענקי צעצועים כמו מאטל, שהשיקה את תר "ילדות הבארבי" שלה, המשלב בניית אוואטר (דמות וירטואלית) בצורת בארבי חיננית ונגן MP3 הנמכר בחנויות צעצועים. לא השילוב הכי מוצלח בין שיווק בעולם האמיתי והדיגיטאלי אבל כבר הצלחה של יותר מ-4 מליון משתמשים. לאחרונה נטשה מאטל את מכירת הנגנים והיא מתמקדת במכירת מנויים לילדות ב-5$ לחודש, הכולל תלבושות מיוחדות ואופציות מתקדמות (מטרופולין של 4 מליון בארביות…נשמע barbiegirls.com כמו סרט אימים מבעית במיוחד).
כדאי לשים לב לעיצוב הבארבי באתר החדש. לא עוד מותניים ברוחב מכשיר סלולארי וחזה ענק, המתאים למועדוני חשפנות במערב התיכון. הבארבי המקוונת מתאימה הרבה יותר למתחרה המשוחררת, בעלת הראש העצמאי והגדול – בראץ
אבל את השילוב מרחיק הלכת ביותר, בין העולם שלנו לעולם הוירטואלי יצרה הסברו באתר החדש שלה לבראץ. הרכישה מתחילה בחנות הצעצועים הקרובה לביתכם. שם תמצאו בובה בתוך ערכה המכילה עכבר ופד תואמים ותכשיט אישי תואם, המכיל דיסק יואסבי קטן המתוכנת להגיע ישירות לאתר ולשחרר מכבליה את הבראצית האישית של הילדה – מוכנה למשחק, להתאמה אישית (תכשיטים. תסרוקות, בגדים, עיצוב החדר ועוד) ולתקשורת עם בראציות אחרות – חברות בקהילה הצומחת והולכת. עלות הבובה 30$ ובאתר מחכות לילדות, כצפוי, עוד הרבה הזדמנויות רכישה של פריטים "בלעדיים".
אחת התכונות היפות באתר החדש היא בניית הקהילה. הילדות, או נכון יותר ה"בראציות", מתקשרות, מתארחות במסיבות, מגיבות על עיצוב הבגדים אחת של השניה ומקיימות חיי קהילה פעילים. בדו"ח השנתי האחרון של מכון המחקר ג'יפי מורגן, נתמך הטרנד של העולמות הוירטואליים לילדים בתיאוריה הגורסת שהורים מוכנים לשלם כדי שהילדים והילדות שלהם יבלו בסביבות מוגנות (וממותגות בכבדות) של "מישהו מוכר" (מותג שהם עצמם מכירים מהילדות), גם אם המשמעות היא הוצאה קבועה על בגדים ופריטים שאינם קיימים במציאות.
ימים יגידו אם היוזמה מרחיקת הלכת הזאת תחזיק מעמד. מתיחת החבל בין העולם הצרכני למימוש שלו בעולם הוירטואלי היא מהיצירתיות שנראו לאחרונה, כולל הביצוע המוקפד, כרגיל, של עיצוב הבובות והצעצועים הנלווים. רק קמפיין הטלויזיה שמלווה את ההשקה נורא ואיום ונראה כאילו יצא מסוכנות פרסום מדשדשת בשנות ה-90
הווידג'טים הם צעצועים אלקטרוניים קטנים המשמשים כמיני אפליקציות . חברות רבות שותלות צעצועים כאלה בבלוגים ובאתרים ובכך מרחיבות את המותג בדרך טבעית ותוך הענקת ערך מוסף למשתמש.
הווידג'טים החלו כמשחקים וקופסאות מידע במערכות ההפעלה של אפל ואח"כ הועלו לרשת באדיבות טכנולוגיית הג'אווה. ישנם צעצועים כאלה לכל מטרה ולכל נושא אבל הנושא החם היום הוא מיתוג בעזרת הצעצועים האלה. משתמשי הפייסבוק כבר מאסו באפליקציות המתנות אבל חלק מהמשחקים בפייסבוק דוחפים מותגים ומוצרים, כמו סרטים מבית היוצר של סוני ומשחקים חדשים, שההתנסות האינטראקטיבית בהם מקימה להם מועדוני מעריצים עוד לפני ההשקה הרשמית. את הצעצוע שכאן מצאתי באתר של נשיונל ג'יאוגרפיק. זהו תוסף מעוצב במיוחד שמספק חדשות "ירוקות" מכל העולם ומתעדכן בזמן אמת. שחקו איתו. ההתקנה לקחה פחות מדקה .
חברות ענק יוצרות עולמות וירטואליים וחיי קהילה לילדים. הצמיחה של חלק מהעולמות האלה גדולה יותר מכל רשת חברתית. עם תשלום חודשי צנוע – אלה הופכים להיות מנוע הכנסות מכובד אבל גם ערוץ קשר קריטי בין מותגי ילדים לקהלי יעד צעירים, שבוחרים אינטרנט לפני הכל.
המספרים, ניתן לומר, "עוצרי נשימה": שמונה מליון ילדים בני 10 ומטה, הרבה מהם מתחת לגיל בי"ס, חברים בעולמות וירטואליים, קהילות משחק ושילובים שונים שלהם. הנתון המדהים באמת הוא שחלק גדול ממליוני המשתמשים הצעירים האלה משלמים בכל חודש כמה דולרים (5-7$ ברוב האתרים) עבור הזכות להיות חבר בקהילה – אתם תעשו את החשבון מה השווי הכלכלי של מגרשי השעשועים החדשים האלה.
קל לחזות מי זיהה ראשון את הפוטנציאל ופיתח תיאבון לקהל הצעיר והרווחי הזה. נכון – דיסני העולמית היא המובילה בתחום, עם אתר חברתי אדיר מימדים בשם Club Penguin – עולם משחק וחברה שבו הילדים מגדלים דמויות של פינגווינים, דואגים להם למזון, שעשועים, בגדים ועוד. לכל פינגווין/ילד יש חיי חברה פעילים וגם (לא מפתיע) חנויות בהן ניתן לקנות (בכסף אמיתי) משחקים ואביזרים (וירטואליים) לחיית המחמד (הוירטואלית). מנהלי האתר משקיעים הרבה מאד מאמץ לבנות לגיטימציה אצל ההורים ומציגים את הערכים המוספים שהמשחק מעניק לילד ואת הביטחון שבגלישה בסביבה מבוקרת.
דיסני ממש מסתערת על ילדי העולם עם עולם פיות בשם Pixie Hollow – עולם משחק לבנות ליצירת פיות (למעלה ממליון פיות כבר מרחפות בשמי המשחק). דיסני עומדים למתג את המשחק כולו במראה של הסרט "טינקרבל" – שעליו עוד לא שמעתם אבל הוא עומד להיות שובר הקופות הגדול של דיסני לקיץ 2008. מכונת השיווק המשומנת החלה לעבוד כבר עכשיו על קהילה של למעלה ממליון בנות אוהבות פיות – קהל שיביא את ההורים לקולנועים, יקנה את הדי.וי.די וירכוש בהמוניו את המוצרים הנלווים. עולם דיסני חדש, שהושק בחודש שעבר הוא שודדי הקאריביים 3 ועולם נוסף מתוכנן לסביבת הסרט "מכוניות". בוני ה"עולמות" האלה הם מנהלי קריאטיב בדיסני שאחראים על בניית מתקני השעשועים בפארקים. הם אחראים ליצור קו אחיד שיעבור בין מוצרי דיסני בפארקים הגדולים, בחנויות וברשת – הגיוני!
דיסני מבינה שקהלי היעד שלה, הילדים, פונים לרשת לפני כל ערוץ אחר ויצירת תקשורת עם ילדים דרך האינטרנט תחליף במהרה את תוכניות שבת בבוקר בטלוויזיה האמריקאית – שהיו מוקד המשיכה המרכזי למותג במשך 50 שנה.
המתחרים לא מחכים לדיסני. ניקולודיאון, אחד מענקי התקשורת לילדים בעולם, שתמיד היה האופציה הבועטת והעצמאית מול דיסני, מותג המחזיק מספר ערוצי טלוויזיה ומותגים חזקים מאד בעולם הצעצועים, כבר מנהל קהילת משחקים ענקית הנקראת Neopets, הודיע כי ישקיע 100 מליון $ בפיתוח אשכול של עולמות וירטואליים לכל מותגי הבית החזקים שלו (כמו סמוראי ג'ק, בובספוג ואחרים)
אבל המותג המעניין ביותר בשוק העולמות הוירטואליים לילדים הוא, ללא ספק, Webkinz, שמשלב בגאונות רבה בין מותג מהעולם האמיתי לסביבת הרשת. זהו עולם של חיות פרווה חמודות והוא מיועד לגיל טרום-בי"ס. הילדים רוכשים ("אבא, תקנה לי!!") בובה חמודה ואליה מצורף מספר זהות. עם הזנת המספר באתר נבנית דמות וירטואלית בדמותה המדוייקת של הבובה. עכשיו (בעלות של 5.95$ לחודש) מקיימים הילדים חיי חברה פעילים לבובות שלהם ברשת ומשחקים עם בנות דמותן בחיים האמיתיים.
(הקטע הבא מיועד להורים בלבד)
פיטר ילוליס הוא פרופסור לפסיכיאטריה מאוניברסיטת קליפורניה. הוא יצר מודלים להבנת המושג סכיזופרניה בתוך המשחק Second Life. תופעות של הזיות ותפיסת מציאות מעוותת הודגמו ע"י דמויות במשחק שעברו את החוויות מול עיני המשתמש. הסטודנטים שלו טענו כי ההסברים שלו על התופעה היו הרבה יותר "מוחשיים" משאר ההרצאות שהם שמעו בנושא. פרט קטן: את ההרצאה הם שמעו מפי הפרופסור הוירטואלי – בן דמותו של ילוליס שהציג את הנושא בחדר כיתה וירטואלי בתוך גבולות המשחק.
