הילרי ואובאמה – כמו מק ופיסי, כמו דיאלוג מול תדריך

האתרים של ברק אובאמה והילרי קלינטון משקפים לא רק את הערכים הפנימיים של הקמפיינים של כל אחד אלא כוחות הרבה יותר יסודיים במאבק על פני השיווק ברשת.

עמוד הבית של אובאמה מציג אותו עם מבט אל העתיד. הילרי מופיעה עם הגב אלינו, מול קהל אלפים באחת מעצרות הבחירות האחרונות שלה.

האתר של ברק אובאמה, נקי מאד, מעוצב בצבעים שקטים וקרירים שמשרים שלווה, מושקע בפרטים הקטנים כמו איכות האייקונים הקטנים שלו – שקוראים לפעולה. במרכז האתר – אזור פלאשי בצבעי "המותג" הכחולים, עם קליפ וידאו מהמם, שבנוי משירה של קטעי הנאום שלו שנעשה ע"י "תומכים" (בפועל – חבורת המעריצים הסלבים המתוחכמים, זמרים ושחקנים, קצת צבעוניים, קצת שחורים, קצת לבנים). הפונטים באתר נקיים ורגועים, עם הרבה רקעים לבנים. טוב, אז זה ברור – אובאמה הוא מק!

לעומתו, האתר של הילרי מעוצב בצבעי כחול עמוק ואדום חזקים (כן, כן, צבעי הדגל!). האזורים השונים חתוכים בקווי הפרדה ברורים, האייקונים חתוכים מהרקע ומעוצבים בצורה מיושנת ואגרסיבית. בעיקר בולט השימוש בפונטים – האותיות הגדולות לאורך כל האתר ממש צועקות אליך -"תלחץ עלי! אני אישה, נשואה לנשיא לשעבר, בוגדני ובעייתי, לא קל לי!" . טוב, כבר הבנתם – הילרי היא פי.סי!

אז מה דעתך, להיות מק זה טוב או רע בנוף הפוליטי? מה באמת מדבר אל הבוחר, הוראה מקצינת המארינס הילרי או יד מחבקת מהגבר הכי קול בשכונה (שהוא גם נכון פוליטית, צבעוני אפעס)? האם עיצוב באמת יכול להשפיע על הבוחרים? האם ערכים של שותפות ואסטתיקה (כי תודו: ללפנות למשתמש בעיצוב מנומס זה ערך) גוברים על ערכים של חוזק, עוצמה וביטחון? אם לשפוט לפי הרוח הישראלית – הילרי לוקחת בגדול. כמו בכל אתר ישראלי – הכיעור והבוטות עובדים. אבל אולי יש תקוה והבחירות של 2008 יסמנו עוד מהפכה (מלבד ההסטוריה של נשיאה ראשונה או שחור ראשון בנשיאות) – שהלקוח הוא שותף, שהוא מושא לדיאלוג ולא רק כתובת למסר…ימים יגידו