They don't need no education!

אם משווים את עולם השיווק ברשת לכיתה (גם כדי לשמור על הרלוונטיות למגזר המקופח שחזר משביתה וגם בגלל העונג להשוות משווקים למורים) – אפשר לומר שהמורים באים לכיתה לא מוכנים, עם חומר לימוד ישן והתלמידים ממש לא מעוניינים לשמוע את מה שיש להם להגיד, ובמקום לשבת בכיתה הם מסתובבים בכל מקום ומדברים בינם לבין עצמם, על נושאים שמעניינים אותם באמת – בעיקר על החיים שלהם.

אין חדש ברצון העז של אנשים לא לעשות כלום אלא לראות מה אחרים עושים, איפה הם היו ואיך הם נראו. אנשים עשו את זה כל הזמן. כך היתה גם השכנה שלנו שהשעינה את הגוף הגדול שלה על המעקה של קומה שלישית והציצה לשכנות האחרות למטבח או למיטה ופקחה עין עלינו הילדים כששיחקנו למטה בחצר ועינה הפקוחה ראתה הכל – אם היה לה עמוד בפייסבוק אז, היא היתה מבלה בו את רוב זמנה.

ההבדל היחיד הוא המוטיבציה הלא-שבעה של פרסומאים ואנשי שיווק להשתלט על החלקה הזאת ולדחוף את המסר השיווקי שלהם למעגלים סגורים של אנשים שמדברים בינם לבין עצמם.
אחת התעלומות הגדולות היום, היא איך לשווק אל המחוזות החברתיים החדשים האלה. הרי לא נעלה על דעתינו לפרוץ לסלון של משפחת כהן בליל שישי ולצעוק שמות של מוצרים ומבצעים חדשים ולצפות שזה יצליח ליצור ערך אמיתי למותג שאנחנו מייצגים.
הדרך לשווק לאתרים החברתיים של הרשת עדיין לא פתורה ומי שמתעלם מכך ורק מנצל את שטחי הפרסום שהאתרים הללו מציעים, גם אם השטחים האלה מייצגים טריטוריה פופולרית, עוצם עיניים מאמת פשוטה אחת: לא רוצים אותנו שם!