מודל עסקי ברור=ביטחון עולמי

כותב הבלוג הזה גילה מי עומד מאחורי המזימה הגדולה הנקראת אינטרנט!

כותרות אדומות (בעצם, בידיעות אחרונות הן תמיד אדומות) זועקות היום, שלישי 25 למרץ, על מזימה של חיזבאללה (עם תמונה של נסראללה כמובן) "להציף את הארץ בסמים". בעמודים הפנימיים (גם הם אדומים כמו דם, אין להם צבע אחר ברחוב מוזס?) אפילו יש את מפת "נתיב הסמים" מבעל-בק בלבנון ועד לנרקומן ששוכב בתחנה המרכזית (טוב, חם היום). ידוע שבמקום שיש מפה – זה כבר רציני! מפה זה כמו שיעור הסטוריה, כמו תוכנית תחקירים של הבי.בי.סי – זאת ראיה לאמיתות התיאוריה (וזה ממש לא חשוב שאותו נתיב היה קיים גם במלחמת שלום הגליל, 1983,  ומאז הוא פעיל).

התיאוריה שלי היא שאל-קעידה מתכננים כבר כמה שנים את הפלת המערב באמצעים דיגיטליים : הם בונים על האינטרנט אתרים שטניים שיגרמו לקריסה מוחלטת של הכלכלה במערב. אנשים יעסקו בגלישה  חסרת תכלית, שאין בה תרומה ממשית – מה שיגרום להפסד של טריליוני שעות עבודה ולהתמוטטות כלכלות במערב.  גברים יחפשו נשים ברשת במשך שעות, נשים ידברו עם חברות באתרים חברתיים, אנשים יחפשו עבודה במקום לעבוד. ילדים ייצרו קשרים עם אנשים מכל העולם וההורים המודאגים שלהם יהיו עסוקים בניסיון חסר תכלית לעצור אותם. מנהלים יעסקו יותר שעות בניסוח תשובות למיילים מכל עיסוק אחר ואנשים רגילים (כמוני למשל) ישבו בתחילת יום עבודה ויכתבו פוסטים לבלוגים במקום לעבוד – רגע! אבל כל זה כבר קורה. רק הרגע אישרתי עוד חבר בפייסבוק…

זה קורה עכשיו! פרשיית הטרור הדיגיטלי הגדולה בתולדות האנושות החלה!  סוציולוגים מאשרים שהרשת היא אמצעי התקשורת המרכזי בחיים של כל בן תמותה שגילו נמוך מ-20. אתרים חברתיים הפכו להיות אמצעי הקשר היחיד של בני 20-25 עם חברים חדשים. מייל הוא צורת התקשורת העמוסה ביותר שהאנושות המציאה – יותר מהשפה המדוברת.  אנשים כותבים יותר מיילים ביום ממה שכתבה האנושות כולה באלף השנים הראשונות לספירה. וזה הכל מזימה!

אז אל תגלשו לאתר שהמודל העסקי שלו לא ברור לכם! הפכו לקרן הון סיכון קטנה והצילו את העולם. יש לך אתר מעניין אבל אתה לא יודע ממה תעשה כסף? אני לא אהיה חלק מהטראפיק שלך! יש להתנתק עכשיו לפני ש…

החצאית של גוגל מתרוממת

עבדולעזיז אל-שלאבי הוא אזרח כוויתי שומר חוק. הוא חוזר מהעבודה בערב, פותח את חשבון הג'ימייל שלו, מתקשר עם חברים ושותה בירה על המרפסת, כשלהבות בארות הנפט העצומות של המפרץ משמשות לו תפאורה. בשבוע שעבר עבדולעזיז הפך לסיכון בטחוני. לא- הוא לא חבר בשום ענף של אל-קאעידה או בקבוצה טרוריסטית פרו-איראנית חדשה. הוא פשוט ניסה לפתוח את חשבון הג'ימייל שלו.
"ברגע הראשון חשבתי שטעיתי בכתובת האתר" הוא מספר "ראיתי אצלי בחשבון הודעות של חשבונות אחרים ". בהתחלה זה היה מציצני. פרטים אישיים של בחורות מכווית, הודעות דאר שהן שולחות זו לזו – חלק מהפנטזיה של כל גבר ממוצע, גם במפרץ הפרסי. אבל לאט לאט זה הפך לסיפור שלקוח מסרטי מרגלים. עבדולעזיז גילה שהוא חשוף לתאי דאר של אנשי ביטחון של השגרירויות הזרות ולפרטים מרתקים במיוחד, כמו קודי גישה לחניונים ולבניינים. אופס – עברנו מהתחום הפיקנטי לתחום לוהט הרבה יותר והדרך לסוכנויות הידיעות התקצרה.

מסתבר שעבדוללעזיז היה עד לאחת מתסריטי הסיוט של כל חברת אינטרנט – פריצה באבטחת הנתונים האישיים של המשתמשים. חצאית האבטחה ההדוקה של גוגל התרוממה, וחשפה טפח קטן, ממציאות שרבים מעדיפים להדחיק – כמות הידע המבהילה שיש לספקי השירותים המקוונים עלינו. לא מדובר בבנק שבו אנחנו מפקידים ממילא את כל כספנו או בקופת החולים האחראית ממילא לבריאותנו או בממשלה שבין כה וכה אמורה להגן עלינו. מדובר בחברה עצמאית לחלוטין, האוגרת כמויות אדירות של מידע על החלקים היותר חסויים של חיינו: ההתכתבות שלנו עם האנשים הקרובים לנו ביותר, פרטים על הרגלינו, על החיים החברתיים והעסקיים שלנו, הסודות הכמוסים שלנו וכל פרט אחר שהתקשורת הפרטית שלנו מכילה. במילים אחרות – הם יודעים עלינו הכל.

אז מה? יגיד מי שיגיד, אנחנו מוגנים בחוזים שחתמנו בלחיצת כפתור מול גוגל שהם לא יעשו במידע הזה שימוש, שהם יגנו עליו כאילו הוא שלהם ושהם כאן רק כדי "לא לעשות רע" (סיסמת המותג גוגל, למי ששאל). אז זהו, שהמציאות קצת יותר מורכבת.

כל מי שחתם על חשבון ג'ימייל (ולמי שאין אחד כזה שיקום) בעצם מסכים לשורה של תנאים, ובינהם:
"לגוגל ניתנת הזכות לשמור, לעבד ולתחזק את הנתונים השמורים בחשבונות הדאר שלי"
"אם בחרתי למחוק את חשבון הדאר שלי בגוגל, המידע שבו יימחק כעבור 60 יום. עותקים של המידע עשויים להיות שמורים על שרתי החברה ולא להימחק יחד עם החשבון"

אתם חותמים על חוזה עם גוגל ובחוזה אתם מסכימים שהשרתים של גוגל יוכלו לפתוח את הדאר שלכם, לקרוא אותו, לסכם אותו, לעבד את המידע, להפיק ממנו מסקנות, לסגור את הדאר חזרה ולהעביר לכם אותו אבל לא לספר לכם על המסקנות שהם הפיקו ממנו או על השימוש שהם עושים בו וגם לא למחוק את המידע הזה אף פעם.

אבל זה לא הכל. גוגל מנהלים מולכם משהו שנקרא "חשבון גוגל". החשבון הזה אוגר את כל המידע שאתם שולחים או מקבלים וגם, וכאן ההפתעה, את כל החיפושים שאתם עושים בגוגל ואת כל הפגישות שאתם מזינים ללוח הפגישות של גוגל ואת כל המסמכים שאתם כותבים או שומרים בגוגל ואת כל התמונות שאתם מאחסנים בפיקאסה ואת כל הפוסטים בשירות בלוגר של גוגל ועוד ועוד ועוד…כל השירותים של גוגל מרושתים בינהם ומאגדים את החשבון שלכם למקום אחד. כל זה מעובד ונשמר בשרתי גוגל לנצח.

אתם יודעים כמה זה שווה למפרסמים של גוגל? תאמינו לגוגל שהם יודעים.

מה יקרה אם המידע הזה יגיע לבלש פרטי שמחפש פרטים עליכם? את התשובה אני משאיר לדמיון שלכם.

אז מה אפשר לעשות? להיחשף ולהתרגל. כי העולם החדש והמוזר הזה של זהות וירטואלית בנוי על חשיפה מקסימלית. אה כן! אם אתם ממש בעניין של מעשים חסויים כדאי שתתחילו לבנות זהות בדויה מקבילה לזאת האותנטית שלכם. אבל על כך בפעם אחרת…
לסיפור המקורי