You are currently browsing the monthly archive for דצמבר 2007.
"ההשפעה של החומרים הללו על הציבור היא אחת הסיבות המרכזיות לניצול ופשיעה כלפי ילדים. הגישה הישירה של ילדים ונוער לחומרים ויזואליים המערבים מין ואלימות קיצונית, אינה רק שאלה של בשלות. זהו פשע מבחינתנו לאפשר להם לראות חומרים כאלה ולעמוד מנגד כשמומחים מציינים בפירוש שאנו פוגעים בנפש הילדים שלנו לטווח ארוך" (סנטור קפאוור, טנסי)
מתי זה נכתב? 2007? 2005? הרי הקלות הבלתי-נסבלת שבה ילדים יכולים להגיע אל חומרים קשים של מין ואלימות באינטרנט מדאיגה את כולנו (או לפחות את ההורים שביננו).
אלא שהציטוט הזה לא מכוון אל האינטרנט. סנטור קפאוור ניהל ועדה של הסנאט שדנה, בשנת 1954, בהשפעה של הקומיקס על ילדים (נכון, שנות המקארת'יזם האיומות). הוועדה שמעה עדויות של פסיכיאטרים, שוטרים ומו"לים של קומיקס והחליטה, באחד המהלכים הקיצוניים ביותר של הגבלת חופש הפרסום, להקים קוד אתי וצנזורה פדרלית על תעשיית הקומיקס (The Comics Code Authority) גוף שקיים עד היום!
אני עומד לקצר את הדיון על צדקת המהלך. ה"קוד האתי" של הוועדה סינן החוצה מסרים של אלימות קשה במיוחד אבל לאט לאט הפך להיות שופר גזעני של התעמולה המקארת'יסטית. לקראת סופה, צינזרה הועדה פריימים שהופיעו בהם שחורים, וכל איזכור להומואים ולסביות (בתירוצים שונים) או עלילות שעירבו נשים אסרטיביות מדי (נגיד כאלה שמנהלות חברות בעצמן ולא מגדלות ילדים). הבנתם? מה שהתחיל כמהלך עם הגיון פנימי די ברור הסתיים בשופר פוליטי גזעני, שניקז אליו את כל השמרנות הצבועה של אמריקה בשנות החמישים.
ועוד אחד קטן לסיום:
"לא ניתן לדברים הללו להגיע לציבור! מדובר בסיפורים קשים ואלימים שפוגעים בילדינו!"
(עיתון בגרמניה מגיב על המהדורה הראשונה של סיפורי האחים גרים, 1814)
ליאה קלוור היא בוגרת קולג' צעירה מקליפורניה. ליאה מחזיקה בבלוג שעוסק בתיכנות ברשת ובסטארט אפ של שיתוף קבצים. בקיצור – הבחורה מעורבת מאד בעולם הגיקים בחוף המערבי. עם סיום הלימודים היא הרגישה שהיא חייבת מחשב חדש. לא סתם מחשב חדש, אלא מחשב נייד של אפל (MacBook Pro וקשה להאשים אותה – גם לי יש כזה)
אחרי כמה בירורים בבנק, הבינה ליאה שהמרחק בינה ובין מחשב בשווי 2,500 דולר לא ייסגר עם העבודה המזדמנת שהיא מצאה בחנות לחריטות לייזר. ואז הבריק הרעיון – היא תמכור את שטח הפנים של המחשב העתידי שלה כשטח פרסום ובכסף החסויות היא תממן את עלות המחשב החדש.
הביצוע היה כולו על טהרת השיווק הרשתי הוקם אתר פשוט וישיר שמכר כל אינץ' על המחשב ב-150$ עם פניה נרגשת של ליאה שהציגה את הגרוטאה הנוכחית שלה (מק ישן משנת 2000)
אחרי כמה דחיפות בכנסים והפצה של חברים, שעובדים בחברות טכנולוגיה, נמכר כל שטח המחשב וליאה יכלה לשלם עבורו ולעמוד בהתחייבות שלה – כאן תוכלו לראות בפירוט את כל החברות המופיעות בחריטה.הסיסמה השיווקית של העידן הנוכחי היא "שהשיווק יוצא מידי המשווקים ועובר לידי הצרכנים". עם רשתות חברתיות והרגלי גלישה שמרחיקים את הקהלים מהמותגים – למשווקים קשה למצוא שטח פרסום שיצליח להיחשף ללקוחות ביעילות. בסיפור הזה הצרכן ממציא את המדיה, מוכר אותה והופך להיות ערוץ שיווקי קטן, עצמאי ומעניין.
Blogged with Flock
האתר החדש של נאס"א, סוכנות החלל האמריקאית, מיישר קו עם הנהירה של מותגים אחרי הטרנד החברתי ברשת. בשנים האחרונות, ירד קרנה של הסוכנות בקרב צעירים והתנועה לאתר של בני 13-25 צנחה לשפל קשה. אמנם החלל לא הפסיק להיות מקור לחלומות וסקרנות אבל הגולשים, מסתבר, רוצים להיות במיספייס ופייסבוק.
מעבר לעיצוב נקי ועדכני, באתר החדש ניתן למצוא סרטים ועדכונים על החלל והסוכנות לא רק לפי קטגוריות אלא גם לפי פופולריות של סרטונים (ידעתם שחור שחור יותר פופולרי מתחנת החלל הבינלאומית?). בנוסף הוספיפו בנאס"א אפליקציה לבניית עמודים אישיים שנקראת My Nasa.
במקום לפרוץ החוצה, לבנות אפליציות תוכן באתרים חברתיים קיימים ושיתופי פעולה עם מרכזי השפעה על קהל צעיר ברשת, בנאס"א בטוחים ביכולת שלהם להקים קהילה עצמאית של משתמשים. אבל הדרך לקהלים חדשים כבר לא תלויה בבניית עמודים מותאמים אישית. לנאס"א באים בגלל תוכן שאין לאף גורם אחר והיום ייצור תוכן מקורי הוא שם המשחק. ההצלחה תלויה ביכולת לתת ערך מוסף לקהל שלך במקומות בהם הוא נמצא. במקום זה נאס"א נשארת עם הקלפים קרוב לחזה ורוצה להקים קהילה מאפס, בתקווה שהקהל יחזור בגלל כמה טריקים של דירוג גולשים ודפים אישיים. נראה לי שהניסוי הזה מסוכן.
אם משווים את עולם השיווק ברשת לכיתה (גם כדי לשמור על הרלוונטיות למגזר המקופח שחזר משביתה וגם בגלל העונג להשוות משווקים למורים) – אפשר לומר שהמורים באים לכיתה לא מוכנים, עם חומר לימוד ישן והתלמידים ממש לא מעוניינים לשמוע את מה שיש להם להגיד, ובמקום לשבת בכיתה הם מסתובבים בכל מקום ומדברים בינם לבין עצמם, על נושאים שמעניינים אותם באמת – בעיקר על החיים שלהם.
אין חדש ברצון העז של אנשים לא לעשות כלום אלא לראות מה אחרים עושים, איפה הם היו ואיך הם נראו. אנשים עשו את זה כל הזמן. כך היתה גם השכנה שלנו שהשעינה את הגוף הגדול שלה על המעקה של קומה שלישית והציצה לשכנות האחרות למטבח או למיטה ופקחה עין עלינו הילדים כששיחקנו למטה בחצר ועינה הפקוחה ראתה הכל – אם היה לה עמוד בפייסבוק אז, היא היתה מבלה בו את רוב זמנה.
ההבדל היחיד הוא המוטיבציה הלא-שבעה של פרסומאים ואנשי שיווק להשתלט על החלקה הזאת ולדחוף את המסר השיווקי שלהם למעגלים סגורים של אנשים שמדברים בינם לבין עצמם.
אחת התעלומות הגדולות היום, היא איך לשווק אל המחוזות החברתיים החדשים האלה. הרי לא נעלה על דעתינו לפרוץ לסלון של משפחת כהן בליל שישי ולצעוק שמות של מוצרים ומבצעים חדשים ולצפות שזה יצליח ליצור ערך אמיתי למותג שאנחנו מייצגים.
הדרך לשווק לאתרים החברתיים של הרשת עדיין לא פתורה ומי שמתעלם מכך ורק מנצל את שטחי הפרסום שהאתרים הללו מציעים, גם אם השטחים האלה מייצגים טריטוריה פופולרית, עוצם עיניים מאמת פשוטה אחת: לא רוצים אותנו שם!
מיתוג אישי דיגיטלי מעולם לא היה חשוב יותר, כשעמודי הפייסבוק מתפוצצים מישראלים ומנהלי כח-אדם מריצים את שם המועמד בגוגל הרבה לפני שהוא מוזמן לראיון
אין לך עמוד בפייסבוק? אולי כדאי שתעכב את משלוח קורות החיים שלך לעולם הגדול. רוב הסיכויים שעמוד הפייסבוק שלך ועמוד התשובות בגוגל יקדימו אותך בהרבה .
זהות דיגיטלית ברשת הפכה להיות סוגיה מרכזית בתחום המיתוג האישי לבכירים. מנהלים מבינים שהזהות שלהם, כפי שהיא נבנית על רשת האינטרנט תופסת מקום חשוב יותר מכל פסקה בקורות החיים. מה באמת קורה כשמקישים את השם שלך בגוגל ולוחצים על כפתור ה"חפש" – האם כל התשובות הן אלה שאתה רוצה שתופענה או שידיעה חדשותית על עבריין נמלט בעל שם זהה לשלך השתרבבה ותפסה מקום של כבוד בעשרת התשובות הראשונות?
אז איך בונים "זהות דיגיטלית"? ראשית, מתחילים בהבנה, שבין אם זה מוצא חן בעיניך ובין אם לא – זהות כזאת כבר כנראה קיימת בכל מנועי החיפוש ברשת.
מי שעשה שטויות בצעירותו ופרסם חומרים לא מחמיאים ברשת כששמו מתנוסס עליהם (והיום כמעט כל אחד מתחת לגיל 20 נמצא בקטגוריה הזאת) – כנראה שיישא בתוצאות החיפוש שלו בעתיד.
מצד שני – יש הרבה מה לעשות כדי לשפר את מצב ה"מותג האישי הדיגיטלי" של כל אחד.
הזהות הדיגיטלית שלכם, כמו זאת האמיתית, בנויה משלש רמות שמשפיעות האחת על השניה: משפחה, חברים ועבודה. הסטארט אפ החדש של יוסי ורדי – AllofMe מנסה לעשות סדר בעולם הסבוך של תמונות, סרטים ומידע לסיפור חיים אחד, שניתן לעקוב אחריו בקלות.
העמוד שלכם בפייסבוק, אם להשתמש בדוגמא שכל ישראלי שני מבין, יכול להיות בסיס מצויין לשיווק חכם – של עצמכם. רוצים להגיע למשרה בכירה יותר בתחום שלכם? הפכו את עצמכם למקור של ידע. פרסמו פוסטים חדשים בבלוג האישי שלכם וכדאי לעשות זאת בכמה קהילות בו זמנית. קראתם מאמר או ידיעה במקור תוכן ברשת? אל תשכחו לשתף את העולם בלינק ובכמה מילים משל עצמכם על הערך של התוכן הזה עבורכם. המנוע של גוגל יאהב מאד את העמודים בהם אתם מופיעים אם הם יצביעו על בלוגים ועמודי תוכן של אתרים אחרים. נסו לייצר תעבורה של הודעות ותקשורת בנושא האהוב עליכם (שמירת הסביבה, פסקי דין תקדימיים או טכנולוגיה סלולרית חדשה). בחרו בקפידה את הקהילות בהן אתם רוצים להופיע, לפי מידת הרלוונטיות לתחום בו אתם רוצים שם ומוניטין וכתבו בקצב קבוע בכל אחת מהן – בבלוגים שלכם או תגובות בבלוגים של אחרים. כתבו בקביעות בפורומים שמעניינים אתכם. זה יגזול מכם כמה שעות בשבוע אבל זה עולם של תוכן גולשים ועכשיו תורכם להגיד לעולם מה אתם חושבים, וגם להרוויח מזה.
שמרו מכל משמר את המקומות ברשת עליהם יש לכם שליטה כמו הפיסקה המתארת אתכם בעמוד המתאים באתר החברה בו אתם עובדים וזכרו – כל מקום שבו שמכם מופיע ייכנס להיכל התהילה של האינדקס הדיגיטלי.
חשוב לשמור על זהות קבועה ב"חיים המקוונים" שלכם. כתובת דוא"ל יציבה ושם משתמש אחיד בכל הקהילות, יקלו על תוצאות החיפוש על השם שלכם.
רוצים להיזכר ספורטיבים וצעירים? אל תשכחו להופיע בכמה תחרויות ולדאוג ששמכם יוקלד נכון ברשימת התוצאות באתר מארגני התחרות. בזמן שאתם תבחרו חולצה לראיון העבודה מנהלת כח האדם תקיש את שמכם בגוגל ותראה אתכם בטייטס צמודים באמצע העליה לסטף.
If you really want to read just one thing about web-marketing and how vast this field becomes – read Jeremiah' post (if a full 3000 word article can be called this way) about how to get REALLY overwhelmed by the immensely growing number of marketing channels on the web:
The Many Forms of Web Marketing for the 2007 Web Strategiste issues.
Blogged with Flock
Hillary Rodham Clinton, John McCain, Bill Richardson, John Edwards and Barack Obama have made the pilgrimage to Google headquarters in California.
Blogged with Flock
